top of page
חן וינשטיין

השק״ר של התודעה


7 ביוני 2004. תכנית הבוקר ״בוקר טוב אמריקה״ משודרת ברשת abc. דן האריס, הכתב העולה והמבטיח של הרשת, מתחיל להנחות את מבזק חדשות הבוקר. הכל התחיל בסדר גמור, דן הודה בצורה רגועה וסמכותית למנחים של תכנית הבוקר שהעבירו אליו את השידור והתחיל להקריא את הידיעות. ואז... באמצע הידיעה השנייה, זה קרה.

דן התחיל להרגיש מעין דקירות בראש, פחד מבעית השתלט עליו, גל של בהלה אפף אותו והדופק שלו דהר. הפה שלו התייבש וכפות הידיים שלו פשוט נטפו מרוב זיעה. הוא ידע שיש לו עוד 4 ידיעות להקריא, בלי עצירות, מעברים או כל אפשרות להעביר את השידור לכתב אחר. בידיעה השלישית הוא כבר איבד את היכולת לדבר. הוא התנשף ונאבק עם עצמו כשהוא מבין שמיליונים צופים בו. דן חטף התקף פניקה בשידור חי. את המבזק הוא לא הצליח לסיים. הוא כן הצליח להעביר בחזרה את השידור למנחי התוכנית המופתעים, כמה דקות טובות לפני שהיה אמור לסיים.


אז מה קרה לדן? מה שקדם להתמוטטות שלו היו שנים שבהן הוא רדף אחרי ההצלחה המקצועית שלו תוך שהוא מתיש את עצמו נפשית, רגשית ופיזית. הוא היה מכור לעבודה המלחיצה שלו ככתב שטח ומנחה. הוא הציב לעצמו רף גבוה, היו לו ציפיות גבוהות מעצמו וכל מכשול או אתגר בדרך התקבלו בביקורת עצמית קשה ואמונה שהוא צריך לעבוד עוד יותר קשה כדי להיות מספיק טוב. הוא לא היה מודע ללחץ שפוגע בו, הוא התעלם מרגשות קשים שהתעוררו וגם כשהגיעו תסמינים גופניים זה לא עצר אותו. עד לאותה התמוטטות בשידור חי.

המקרה הזה הוביל אותו לצאת למסע חיפוש אחרי תשובות. הוא רצה להבין את עצמו, את העולם הפנימי שלו ומה קרה לו.

הוא גילה את מה שהוא קורא לו ״הקול בראש שלי״ - המחשבות הרבות שניהלו אותו במשך שנים והתודעה שתעתעה בו בלי שהיה מודע בכלל. פתאום הוא שם לב לרמת הלחץ והביקורת שהקול הפנימי שלו זרע בו במשך שנים, שגרם לו לפתח הרגלים ודפוסים מנטאליים, רגשיים והתנהגותיים הרסניים. ההתבוננות הזו התאפשרה לו אחרי שגילה את המיינדפולנס ותרגול המדיטציה. פתאום נפתח בפניו עולם שלם של חכמה, הבנה וחקירה של התודעה.


בין הדברים שלמד דן על התודעה שלו, היו 4 האשליות לגבי המחשבות והרגשות שלנו.

אני קוראת לזה השק״ר של התודעה:


ה - הזדהות. אנחנו טועים לחשוב שהמחשבות והרגשות שלנו הם מי שאנחנו, זה האופי שלנו, תכונה. אפילו בשפה אנחנו אומרים על עצמנו: אני עצבנית, אני חרדתי, אני ביקורתית וכו׳. ואז אנחנו נסחפים לתגובתיות וחזרתיות של אותן תופעות כמו נבואה שמגשימה את עצמה. מה לעשות? להבין שרגשות ומחשבות הם תופעות כמו כל תופעה טבעית אחרת, הם מופיעים, משתנים, חולפים כל הזמן. אנחנו לא חייבים.ות להיסחף אחריהם או להגיב. הם לא מי שאנחנו. יש בי כעס כרגע, עולה כרגע ביקורת בתודעה שלי זה ניסוח חלופי שיכול לעזור לבצע את ההפרדה בינינו לבין מופעי התודעה שלנו ומאפשר להרחיב את המרווח שבין המחשבה או הרגש לבין התגובה.


ש - שיפוטיות. אנחנו נוטים לבקר ולשפוט את מה שעולה בתודעה שלנו. אנחנו מאמינים שזה בסדר או לא בסדר לחשוב או להרגיש משהו. התנועה האוטומטית של התודעה שלנו כשהיא פוגשת אירוע / אדם כלשהו היא לספר סיפור, לתת פרשנות ומשמעות לדברים ולנסות לשנות / להדוף / להדחיק מה שלא מתאים / לא צודק / לא נכון / לא נעים מנקודת המבט שלי. מה לעשות? לתרגל קבלה, הסכמה לראות את כל מה שעולה בלי לנסות לשנות אותו. אין הכוונה להסכים או לרצות את מה שעולה, אבל רק ממקום של קבלה אפשר לבחון וגם להצליח לייצר שינוי.


ק - קביעות. כשאנחנו חווים רגש לא נעים או כשמחשבה מטרידה אותנו, זה נראה כאילו נחשוב או נרגיש ככה תמיד. למרות שברמת ההיגיון אנחנו יודעים שכל התופעות חולפות ומשתנות, עדיין ברמת החוויה היומיומית אנחנו שוכחים את זה. ואז כשאנחנו חווים משהו לא נעים, אנחנו ממהרים להדוף או להגיב רק כדי להפסיק את הכאב. ואז אנחנו נופלים לתגובתיות אוטומטית ופוגענית. מה לעשות? להזכיר לעצמנו כל הזמן שהכל חולף ומשתנה. שאם נעצור ונאפשר למה שעולה כרגע לחלוף מעצמו, נוכל להגיב בצורה מודעת ורצויה יותר.


ר - רצינות. אנחנו נוטים להאמין לכל מה שעולה בתודעה שלנו. מבחינתנו, המחשבות שלנו הן המציאות, כך הדברים אמורים וצריכים להיות. אנחנו לוקחים ברצינות את כל התכנים שעולים ומתייחסים למחשבות שלנו כעובדות. אבל אנחנו שוכחים שהמוח שלנו הוא לא איבר פסיבי שרק קולט מידע ומגיב, הוא גם מייצר סיפורים ופרשנויות על בסיס ידע וחוויות קודמות כניחושים ותחזיות שלאו דווקא תואמים את המציאות. מה לעשות? להתבונן במחשבות שלנו עם יותר סימני שאלה, לעשות מעקב אחרי מחשבות שעולות בעקבות חוויות שונות, איך הן משפיעות על הרגשות והתגובות שלנו ולשים לב לדפוסים והרגלי חשיבה שחוזרים על עצמם, עולים וסוחפים אותנו.


טיפוח תשומת לב (מיינדפולנס) ל- 4 אשליות השק״ר של התודעה סולל לנו את הדרך לשינוי חיובי בחיים ולהפחתת תגובתיות הרסנית. שווה את זה, לא?


בתמונה: דן האריס באותו שידור.

9 צפיות0 תגובות

Comments


bottom of page