
אופטימיות היא האמונה והנטייה לשים לב ולצפות לחיובי, להתמקד במה שאנחנו יכולים לשלוט ולנקוט בפעולה מכוונת ומודעת. מעצם ההגדרה הזו, אפשר כבר להבין איך ומדוע אופטימיות היא קריטית כל כך לחוסן שלנו. כשאנחנו נתקלים באתגר, קושי או בעיה, הנטייה וצורת החשיבה הזו משפיעה על האופן בו נרגיש והכי חשוב, על האופן בו נפעל, נגיב ונתמודד.
הספרות המחקרית בתחום האופטימיות מתייחסת ל-2 דרכים עיקריות בהן ניתן לעשות שימוש כדי לבחון ולמדוד אופטימיות:
1. ציפייה לעתיד טוב:
עד כמה אני מאמין שבעתיד הדברים יסתדרו, שהתוצאות שאקבל יהיו חיוביות, שאנשים בבסיסם הם טובים.
2. סגנון ההסבר:
באיזה אופן אני מסביר לעצמי את הדברים שקורים לי, הטובים והרעים.
לכולנו יש סגנון הסבר שאליו אנחנו נוטים יותר ושנשלף באוטומט. זהו הרגל חשיבה שהתפתח מילדות בנוגע לסיבות בגללן קרה לנו משהו טוב או רע ועל פי המחקרים אנחנו עושים זאת על פי 3 קריטריונים מרכזיים:
קבוע מול זמני:
הסיבה לאירוע שלילי נתפסת על ידי הפסימי כדבר ממושך, יציב וקבוע שלא ניתן לשינוי כי כך יהיה תמיד, אין דרך לשנות את המציאות והסיבה תתקיים תמיד. למשל: תמיד אהיה גרוע בעמידה מול קהל, זה מי שאני. אופטימי, לעומת זאת, יגיד לעצמו כנראה שהייתי לחוץ בהרצאה כי אני עובר תקופה עמוסה, אבל ברגע שהמצב יירגע אוכל להשתפר. הסיבה לאירוע היא זמנית ואינה קבועה ולכן גם ניתנת לשינוי.
כולל מול ספציפי:
אם משהו רע קורה, הפסימי מבצע הכללה ומאמין שתהיה לכך השפעה גם על הקשרים נוספים בחייו. כל אירוע הופך לקטסטרופה עם אמירות כמו: אף פעם לא יקבלו אותי, לעולם לא אצליח וכו׳. אופטימי, לעומת זאת, יתפוס אירועים חיוביים כמוכללים יותר מאשר את השליליים וירחיב את ההשלכות שלהם גם על הקשרים נוספים. אירוע שלילי ייתפס כספציפי ותלוי הקשר.
פנימי מול חיצוני:
אם משהו רע קורה, הפסימי ייחס אותו לגורמים פנימיים ואישיותיים. כישלון ייתפס כמשהו שקרה באשמתו בגלל שהוא גרם לכך או בגלל שלא פעל בצורה מסוימת. לעומת זאת, אופטימי ייחס אירוע שלילי לגורם חיצוני, להקשר או לסיטואציה אבל לא יאשים את עצמו בהנחה שפעם הבאה יכולה להיות טובה יותר.
על פי התפיסה הזו, על מנת לפתח גישה אופטימית מומלץ לאמץ את סגנונות ההסבר באופן הבא: כשמשהו רע קורה, נסביר אותו כגורם זמני שניתן לשנות ולהשפיע עליו, נסתכל עליו באופן ספציפי ולא נכליל אותו גם להקשרים נוספים בחיינו ובנוסף, נייחס אותו להקשר ולסיטואציה.
חשוב לציין כי כל סגנון אינו דיכוטומי אלא מדובר ברצף שעל גביו נוכל למקם את עצמנו. אנחנו נוטים לצד אחד ברצף עבור כל קטגוריה, אך לגמרי ייתכן שהמיקום שלנו משתנה בהקשרים מסוימים.
תועלות האופטימיות
מאות מחקרים נערכו על אופטימיות והתועלות שלה לחיינו. הנה כמה מהממצאים הבולטים שכולם מבוססי מחקר:
אנשים אופטימיים מפגינים יותר חוסן ומתמודדים בצורה טובה יותר עם מצבי לחץ.
אנשים אופטימיים מחזיקים במערכות יחסים בריאות ותומכות יותר.
לאנשים אופטימיים איכות חיים ורווחה נפשית (well-being) גבוהה יותר.
אנשים אופטימיים מפגינים הרבה פחות סימפטומים של דיכאון.
אנשים אופטימיים בריאים יותר פיזית כפי שניתן לראות במספר מדדים: מערכת חיסונית יעילה יותר, פחות בעיות לב, פחות אשפוזים חוזרים, תוחלת חיים ארוכה יותר בממוצע.
אנשים אופטימיים מפגינים ביצועים טובים יותר בעבודה ובכלל (לימודים, ספורט).
אז מה אנשים אופטימיים עושים אחרת?
כפי שכבר ציינתי קודם, אופטימיות היא בעצם מערכת האמונות שלנו על עצמנו, על העולם ועל העתיד. מערכת אמונות זו משפיעה על מה אנחנו מרגישים, מה אנחנו עושים, איך אנחנו בוחרים לפעול ולהגיב ובסופו של דבר איך נתמודד עם אירועים.
מחקרים שבחנו את המנגנון שמשותף לאנשים אופטימיים אשר מאפשר להם לקבל את התוצאות והתועלות שהם מקבלים בחיים, מצאו כמה דברים מעניינים:
תפיסה:
אנשים אופטימיים טובים יותר בזיהוי בעיות וקשיים ובכך מתאפשר להם לתכנן, להשפיע ולהגיב בצורה מיטבית.
אופטימים תופסים קושי ובעיה כאתגר ולא כאיום. ההבחנה הזו היא מאוד חשובה ומשפיעה ישירות על אופן ההתמודדות. תפיסה של סיטואציה כאיום מובילה לתחושת לחץ ופחד ובעקבותיה נסיגה, התכנסות, קושי להתמודד. לעומת זאת, תפיסה של סיטואציה כאתגר, פותחת לנו את האפשרות להגיד לעצמנו שאנחנו על זה, שאנחנו יכולים ומסוגלים להתמודד ואפילו לצמוח.
אנשים אופטימיים מסוגלים בצורה טובה יותר לזהות על אילו מרכיבים בתוך סיטואציה הם יכולים להשפיע לעומת המרכיבים שאין להם השפעה עליהם. זוהי יכולת חשובה המאפשרת לנתב את האנרגיה לכיוונים בהם ניתן להשפיע ולעבוד ובמקביל לקבל ולשחרר מקומות בהם אין טעם להשקיע כי אין שם יכולת השפעה.
התנהגות:
אנשים אופטימיים פועלים ומגיבים באופן של ״ללכת לקראת״ לעומת הימנעות. הם נוטים לנוע לעבר ולהתמודד עם סיטואציות ובכך מתאפשרת התקדמות.
אנשים אופטימיים נוטים לחפש יותר מידע, בודקים, מבררים, בוחנים וחוקרים ובהמשך גם מוציאים לפועל את התגובות הרצויות.
אנשים אופטימיים פונים יותר לעזרה, מבקשים תמיכה וסיוע.
אנשים אופטימים נוטים יותר לבצע פעילות גופנית כשגרה.
רגשות:
אנשים אופטימים מפגינים יותר רגשות חיוביים.
אופטימים נוטים להשתמש יותר בהומור כדרך התמודדות, מרכיב שנמצא כמפחית סטרס.
אחד החוקרים הבולטים של אופטימיות הוא מרטין סליגמן, ממייסדי הפסיכולוגיה החיובית. סליגמן מצא במחקריו כי אופטימיות היא גישה נלמדת ולא תכונה מולדת. הוא הראה כי התערבויות ותרגילים להגברת האופטימיות אכן משפרים בצורה משמעותית את האופן בו אנשים מפרשים את המציאות ואת הגישה האופטימית שלהם לאירועים שקורים להם.
מוזמנים להתנסות בתרגילים שמופיעים בקישור וליישם כבר עכשיו כלים להגברת האופטימיות שלכם. בדפים תמצאו 2 כלים:
1. טכניקת ויכוח עם המחשבות שלנו המבוססת על גישת הטיפול הקוגנטיבי.
2. כלי לניתוח סיטואציות קשות בדגש על ההיבטים שיש לנו שליטה עליהם לעומת אלה שאין לנו.
בהצלחה!
Comments