
השנה היא 1928, תחנת יוניון בניו יורק.
וולט דיסני בדיוק סיכם את הפגישות העסקיות שהיו לו בבוקר ועמד לעלות על רכבת חזרה הביתה לקליפורניה. היו לו 3 ימים ארוכים של נסיעה לפניו. לפני שיצא, שלח מברק לאחיו הגדול, רוי, ושותפו לעסקים: "אל תדאג, הכל בסדר, אמסור פרטים כשאגיע".
וולט הגיע לניו יורק כדי לנהל משא ומתן על חוזה חדש להפצת הסרטים המצוירים שלו בהשתתפות דמותו המצליחה, אוסוולד הארנב. כשהגיע לניו יורק, גילה שהמפיץ שלו, שהחזיק בזכויות על אוסוולד, שכר מאחורי גבו את רוב האנימטורים שלו כדי להקים אולפן חדש ולהפיק את הקריקטורות ללא וולט. וולט איבד הכל.
בלי חוזה, בלי הכנסה, בלי מוצר ובלי אנימטורים - וולט שלח את המברק לאחיו ועלה על הרכבת. אבל במקום לשקוע במחשבות על מה שעשו לו, הוא הוציא את ספר הסקיצות שלו וחזר מיד לעבודה. במהלך 3 ימי המסע שלו מערבה, וולט יצר דמות חדשה לגמרי ששילבה את ההומור של אוסוולד יחד עם לב ונשמה. דמות שלימים תהיה מפורסמת בשמה מיקי מאוס.
זה אחד מסיפורי המורשת החשובים ביותר בחברת דיסני שמנהלים ומנהיגים בכל הדרגים חולקים בדגש על המסר: במקום להתמקד במה שאיבד, וולט בחר להתמודד עם הנסיבות בגישה אופטימית וחיובית.
אופטימיות היא רגש חיובי שמעודד אותנו להאמין שהדברים יסתדרו, לצפות לעתיד חיובי, להתמקד במה שאנחנו יכולים לשלוט ולנקוט בפעולה מכוונת ומודעת. את סגנון החשיבה הזה שמתייחס לעתיד, אפשר לפתח על ידי אימון ותרגול. כתבתי בהרחבה על אופטימיות כאן.
לאופטימיות בניהול יש ערך עצום ביכולת של מנהלים לפתור בעיות, להתמודד עם אתגרים, לנהל משברים ולהוביל א.נשים למימוש חזון והשגת יעדים עסקיים. כמובן שלא מדובר באופטימיות ״עיוורת״ בסגנון של ״תחשוב טוב, יהיה טוב״ או ״יהיה בסדר״ אלא במסגור מחדש של החשיבה על סיטואציות עסקיות ונקיטת פעולה מוכוונת תוצאה.
מנהלים אופטימיים מפגינים התנהגויות ותפיסות שהופכות אותם למנהיגים טובים ומצליחים.
הנה 6 דוגמאות להתנהגויות ותפיסות כאלה:
ממוקדים בפתרון: מנהלים אופטימיים יתמקדו תמיד במציאת פתרון במקום בניתוח הבעיות. גישה מבוססת פתרונות היא גישה שמקדמת יצירתיות, סקרנות, חשיבה חדשנית, ראש פתוח ושאילת שאלות. הם ישאלו: מה צריך? מה מצליח לנו? מה אפשר לעשות היום כדי להתקדם לעבר הפתרון? מה המצב הרצוי? מה המטרה שלנו?
לא מפחדים מכישלון: מנהלים אופטימיים הם בעלי חוסן מנטאלי שמאפשר להם להתאושש מכישלון במהירות. הם לוקחים סיכונים ומקבלים החלטות קשות גם במחיר של כישלון. התפיסה הבסיסית היא כי כישלון או טעות הם הזדמנות ללמידה ולהתפתחות והם חלק בלתי נפרד מהצלחה. אם קורות טעויות, הם ירצו להבין מה קרה כדי ללמוד לפעם הבאה ולא לחזור על הטעויות ולא כדי לחפש אשמים או שעיר לעזאזל.
מצויינים בתקשורת ופועלים לעבר שיתוף פעולה: מנהלים אופטימיים טובים ביצירת מערכות יחסים ושמירה עליהן. הם מבינים את החשיבות שיש בשיתוף פעולה, תקשורת יעילה ומעורבות של אחרים. הם ישתפו בפתיחות מידע עם אחרים כדי לאפשר להם להביע את דעותיהם ומעודדים גיוון וריבוי דיעות. הם מאמינים בכוחה של קבוצה למציאת פתרונות והשגת יעדים משותפים.
מחזיקים במיינדסט של הצלחה: מנהלים אופטימיים מתמקדים בהיבטים חיוביים של המצב ומחזיקים בתקווה ואמונה לעתיד טוב יותר. הם מתמקדים בהזדמנויות במקום במכשולים, מדמיינים חזון מלהיב ומסוגלים לעורר ולהניע אחרים לעברו. גם ברגעים קשים, הם מעודדים את עצמם ואת הא.נשים סביבם להכיר במציאות ולתכנן פעולה לעבר פתרון ועתיד טוב יותר.
לא מוותרים בקלות: מנהלים אופטימיים צופים אתגרים לפני שהם קורים. כך הם מרחיבים אופקים ויכולים למצוא פתרונות יצירתיים למצבים שונים. הם פועלים מתוך התמדה ויוזמה לעבר מימוש החזון הרצוי והשגת המטרות.
מחזיקים בגישה אימונית: מנהלים אופטימיים תופסים את עצמם כמאמנים לצוות שלהם. הם מחפשים דרכים להמריץ, להניע, לפתח ולהצמיח את העובדים מתוך אמונה אמיתית ביכולות שלהם.
ומה איתכם? עד כמה אתם אופטימיים כמנהלים.ות או כעובדים.ות במקום העבודה שלכם?
מבין 6 הדוגמאות, על איזו תפיסה או התנהגות הייתם רוצים להתאמן?
"פסימי רואה את הקושי בכל הזדמנות;
אופטימי רואה את ההזדמנות בכל קושי".
וינסטון צ'רצ'יל
Comments