top of page

מהי אשליית המיקוד ואיך היא משפיעה על האושר שלנו?

חן וינשטיין

פעם היה איכר סיני שסוסו ברח והלך לאיבוד.

השכנים של האיכר באו בערב ואמרו לו ״כמה חבל״.

והוא אמר - אולי.

למחרת, הסוס חזר והביא עימו שבעה סוסי בר.

השכנים באו בערב ואמרו לו ״כמה נהדר״.

והוא אמר - אולי.

למחרת, בנו ניסה לאלף את אחד הסוסים, נפל ושבר את רגלו.

השכנים באו בערב ואמרו לו ״כמה חבל״.

והוא אמר - אולי.

למחרת, קציני הגיוס לצבא דחו את בנו בגלל רגלו השבורה.

השכנים באו בערב ואמרו לו ״כמה נהדר״

והוא אמר - אולי.


המשל הזה ממחיש בצורה מאוד יפה כמה נדמה לנו שאנחנו יודעים אם אירוע, חוויה או נקודת מפנה כלשהי בחיים שלנו, יגרמו לנו צחוק או בכי. אבל האמת היא שאירועים חיוביים ושליליים שזורים זה בזה וקשה עד בלתי אפשרי איך באמת נרגיש בעקבות אירועים בעתיד.


תחשבו על החיים שלכם -

מה האירוע הטוב ביותר שקרה לכם בשנים האחרונות?

מה האירוע הגרוע ביותר שקרה לכם בשנים האחרונות?

האם היו גם תוצאות פחות חיוביות לאירוע הטוב?

האם היו גם תוצאות חיוביות לאירוע הגרוע?


החיים שלנו רצופים נקודות מפנה משמעותיות. חלקן נובעות עקב משבר או אירוע קשה וחלקן דווקא מתוך אירוע חיובי. אנחנו נוטים לחשוב שאנחנו יודעים אם נקודת מפנה מסוימת אמורה לגרום לנו עצב או שמחה, אבל האמת היא שתגובות השרשרת שנוצרות מתוך אירועים אלה אינן צפויות ולכן אי אפשר באמת לנבא את התוצאה. הדבר היחיד שעליו כן יש לנו שליטה הוא הנקודה שבה אנחנו בוחרים את התגובה לאותו אירוע.


דן גילברט וטים וילסון הם שני חוקרים, אשר בסדרה של ניסויים, הצליחו להראות שאנחנו נוטים להפריז בהשפעה שיש לאירוע מסוים חיובי או שלילי על האופן בו נרגיש. במילים אחרות, אנחנו לא מנבאים טוב ובמדויק איך נרגיש בעתיד בעקבות אירועים שונים.

לדוגמה, אירוע חיובי כמו קידום בעבודה שכל כך רצינו, יכול להוביל גם למשבר מאוד גדול ואכזבה בגלל הקושי שבתפקיד החדש וכי הציפייה שלנו להרגיש שמחה ממושכת ועזה אינה מתממשת.

במקרים אחרים, אובדן עבודה יכול להיות פתח לשינוי נפלא ולמציאת תחום עיסוק חדש ומרתק.


אז למה זה קורה? מדוע אנחנו נוטים להפריז בהשפעה של אירוע מסויים על האופן בו נרגיש בעתיד?


החוקרים גילברט ווילסון הצביעו על כמה סיבות:


1. בזמן שהאירוע קורה אנחנו לא יכולים לחזות שלא נחשוב עליו תמיד. למשל, כשאנחנו מנבאים את הקושי והצער שנחווה בזמן שלא נתקבל לעבודה שכל כך רצינו, אנחנו שוכחים רגעים של שמחה, הנאה והתרגשות שמשולבים ביום יום ושיכולים להמתיק את הכאב כמו שיחה טובה עם חבר, חיבוק של הילד.ה שלנו וכו׳. וההיפך, כשאנחנו מנבאים את השמחה שתציף אותנו כשנתקבל לעבודת החלומות שכל כך רצינו, אנחנו שוכחים להביא בחשבון את כל האירועים שיתרחשו שיפגמו בהנאה כמו עמידה ממושכת בפקקים בדרך לעבודה, הערה פוגעת מקולגה וכו׳.


2. חוסר יכולת שלנו לדמיין את ההשפעה המדויקת של האירוע הצפוי. למשל, בציפייה לחיי נישואין, אנשים מדמיינים חיים שקטים ורגועים משולבים במחוות רומנטיות והרמוניה. אנחנו לא חושבים על לחצים, קונפליקטים, אי הבנות או אכזבות. ומהצד השני, כשאנחנו חוששים שיפטרו אותנו ממקום העבודה, אנחנו מדמיינים רגעים אפלים וקשים בצורה מופרזת.


3. אנחנו נוטים להמעיט בעוצמה של מערכת החיסון הפסיכולוגית שלנו. לצד מערכת החיסון שמגנה עלינו מחיידקים ומחלות, יש לנו גם מגוון כישורים ומיומנויות שנועדו לשמור עלינו שהלחץ או המצוקה לא יכריעו אותנו. יש לנו יכולת התאוששות מרשימה ביותר שמרפדת את הכאב והקושי. למשל, בתקופת הקורונה, הרבה אנשים התפנו לעשות יותר פעילות גופנית, להקדיש יותר זמן למשפחה ולילדים או אפילו המציאו את עצמם מחדש וערכו שינוי מקצועי שרצו לעשות הרבה זמן.


פרופסור דניאל כהנמן קורא לתופעה הזאת ״אשליית המיקוד״ - כשאנחנו שופטים אירוע או חוויה שלמה תוך מיקוד תשומת הלב ומתן משקל יתר להיבט אחד ספציפי מתוך השלם תוך התעלמות מהיבטים אחרים. במיוחד, כאשר תשומת הלב מופנית לאפשרות של שינוי בהבט משמעותי כלשהו של החיים, יש נטיה להפריז בהשפעה המיוחסת לשינוי על טיב החוויה שלנו. אגב, הנטייה הזו תקפה גם כשאנחנו מנסים לנבא את החוויה של אנשים אחרים.


באחד המחקרים המפורסמים שלו בנושא, כהנמן בחן את תופעת אשליית המיקוד על התפיסה של אנשים לגבי שביעות הרצון מהחיים של אנשים המתגוררים באיזורים שונים. כהנמן ושותפיו למחקר, בקשו מאנשים להתמקד בהבדל בין החיים בקליפורניה לבין החיים במערב התיכון של ארצות הברית. החוקרים השוו בין שביעות הרצון של אנשים במקום מגורים אחד עם הניבוי שלהם לגבי שביעות רצון של אנשים שהתגוררו במקום האחר. מתברר כי למרות שלא נמצא הבדל בדיווח העצמי של האנשים בשני המקומות לגבי שביעות הרצון שלהם, השיפוט שלהם היה שמישהו דומה להם יהיה שבע רצון יותר בקליפורניה מאשר במערב התיכון.

אז מה קרה שם?

הם התמקדו בהבדלים הבולטים בין האיזורים (בעיקר מאפייני אקלים - בקליפורניה אקלים נוח וחם יותר) והמיקוד הזה הוביל לחיזוי מוטעה שהחיים טובים ומאושרים יותר בקליפורניה לעומת המערב התיכון.

הדשא של השכן לא באמת ירוק יותר....


כהנמן מסכם את התופעה הזו במשפט מדהים, קחו רגע לעבד:

״שום דבר בחיים אינו חשוב כפי שהוא נדמה לנו בשעה שאנחנו חושבים עליו".


ומה המסקנה?

דבר ראשון, חשוב לזכור שהחיים מורכבים מדי כדי שנוכל לקטלג ולסווג אותם. אנחנו בעיקר בונים לעצמנו סיפורים בראש מהחוויות, הזכרונות והאוטומט שלנו.

"החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר והאופן שאתה זוכר אותם כדי לספרם" (גבריאל גרסיה מרקס). בעצם הידיעה הזו יש משהו משחרר שמאפשר לנו להתבונן בצורה אחרת על החוויות והזכרונות שלנו בחיים, על הדברים שאנחנו חושבים שיעשו לנו טוב, על האושר שלנו וממה באמת הוא נובע.


דבר נוסף, חשוב להגביר את המודעות שלנו להטיות ולטעויות החשיבה שמניעות אותנו ואת התגובות שלנו ומשפיעות על ההרגשה שלנו, על הבחירות וההחלטות שנקבל. ברגע שאנחנו מודעים, אנחנו יכולים לעצור, לחשב מסלול מחדש ולבחור אפשרות אחרת שמיטיבה איתנו יותר.


ובהמשך לנקודה הקודמת, ההבנה שיש הרבה אפשרויות בחירה ולא רק דרך אחת. במידה ואנחנו חווים אירוע קשה או משבר, יש לנו את האפשרות לבחור איך להגיב ולנוע, לאן הדרך הזאת תיקח אותנו.

ומי יודע, אולי זה יהיה הדבר הכי טוב שקרה לנו בחיים....





740 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

ความคิดเห็น


bottom of page